<h1>שבלי הלקט הלכ' נדה מהרב אליעזר מוורמשא</h1>
<h2>דף ל.</h2>
כל אשה היולדת, בין מפילות, בין יולדות ולד של קיימא, אנו מחזיקין אותה כיולדת בזוב, שפעמים רואה דם משהו בשום מקום קודם לידה, ונעשית זבה, דטיפת דם כחרדל צריכה לישב [עליו] שבעה נקיים, הלכך אין אשה טהורה לבעלה אף בימי לידתה, עד שתמנה ז' לזכר, ושבועים לנקבה ותטבול במ' סאה, אפילו במי גשמים בחפירה, ולא יהיו שאובין על ידי אדם. ואם לאחר ימי טומאתה, היו לה ז' ימים נקיים מדם, וטבלה, אפילו תראה דם לאחר טבילה, מותרת לשמש עם בעלה אע"פ שרואה, דדם טהור הוא עד כלות מיום לידת הזכר מ' יום, או מיום לידת הנקבה פ' יום, או אם בלידתה לא ראתה דם, וכל ז' ימי טומאה לזכר לא ראתה דם, עולין לז' נקיים, וטובלת ליל ח' ומותרת ל"ג ימים אפי' ראתה, או בתוך י"ד לנקבה לא ראתה שבעת ימים האחרונים, הם ז' נקיים מדם, וטובלת ליל ט"ו, ומותרת ס"ו יום, אפילו רואה, דדם טהור הוא. אך בליל מ"א מן הלידה לזכר, או פ"א ללידת נקבה, אפילו לא ראתה, אסורה לשמש כל אותה הלילה. כל אשה שמנתה לאחר ימי טומאתה, ז' לזכר, וי"ד לנקבה, וגם ספרה ז' נקיים מדם, אז היא טובלת, ואפי' אם תראה דם מותרת לשמש עם בעלה, עד כלות מ' יום לזכר, או פ' לנקבה מן הלידה. אבל אם ספרה אחר ימי טומאתה ז' נקיים ולא טבלה, ואח"כ ראתה אסורה לשמש, מאחר שלא טבלה, ויש לה למנות ז' נקיים ואם תראה אפי' יום [השביעי] של ז' נקיים סותרת הכל, עד שיהיו ז' ימים נקיים שלמים, ותטבול ליל ח' של נקיים. ואם הר[ת]ה בתוך פ' של נקבה, ותפיל לאחר מ"א שנתעברה, יש לה ימי טומאה, ואין לה דם טוהר, מאחר שאין רצופין ימי טוהר. סליק הלכות נדה של הר"ר אליעזר מוורמשא ז"ל.
<h2>דף סו.</h2>
כל אשה שרואה דם, אפילו כחרדל, ובפחות מכאן, היוצא ממנה, ואפילו דבוק בעור כותלי בית הרחם מבפנים, טמאה לבעלה וכשתפסוק מן הדם, ואינה רואה יותר, רוחצת פניה שלמטה, ולובשת חלוק לבן, ומצעת סדין לבן על מטתה, ובודקת בכל יום, ומכנסת בערותה בגד לבן של פשתן ישן, ומקנחת ברחם לראות אם יש בבגד טיפת דם, וכך עושה עד שתטבול ואם לא בדקה כי אם יום ראשון של ליבון ויום ז' די לה ובלבד מיום שפוסקת בו מלבנת עצמה יש לה למנות ז' נקיים, שיהיו נקיים מדם, שאם תראה טיפת דם סותרת כל מה שמנתה נקיים, ומלבנת עצמה בחלוק לבן, או מכבסת ומעברת הכתם היטב מחלוקה ואם לא רחצה, אך לבשה חלוק לבן, זהו ימי ליבון, ואסורה לבעלה מיום ראייתה עד שתטבול, לשמש ולא ליגע בה לחבקנה, ולא יאכל עמה, לנשקה ולא תציע לו מטתו בפניו אבל שלא בפניו יכולה להציע מטתו, ומותרת להתייחד עם בעלה בחדר אחד. ולאחר שמנתה ז' נקיים לבד מיום שפוסקת בו כשיבא יום שביעי לז' נקיים לעת ערב חייבת לחוף ראשה במים, ולסרוק שערה, ולגלח צפרניה, ולנקר שיניה, שאע"פ שאינה צריכה לפתוח פיה, ולרחוץ תחת הדדים וכל קמטיה, דראוי לביאת מים בעינן.
כל אשה, בין גדולה, בין קטנה בין בתולה, בין בעולה, תבעוה לינשא וניפייסה צריכה קודם שתיבעל לשמור ז' נקיים, ראתה קודם שבא עליה חתן אסור להתייחד עמה, לישן בחדר אחד עד שתטבול, מאחר שלא בעל, לא ראתה דם והיא בתולה, מותר לבעול בעילה ראשונה ואפילו בשבת והבועל בתולה בין ראתה בין לא ראתה בועל בעילת מצוה ופורש, אי אפשר לחבורה בלא דם בבעילה ראשונה, שאף ע"פ שרואה דם בתולים מתוך הבעילה, גומר ביאתו ופורש ממנה.
חתן פטור מק"ש בעוד שלא בעל הבעילה, משום דטריד, אבל נשא בעולה דלא טריד חייב וכשתפסוק מלראות דם בתולים מלבנת עצמה בבגדים נאים ולבנים, כשאר נשים, וטובלת ליל שמיני, לבד מיום שפוסקת בו הדם, ומותרת ואין לה לטבול יום שביעי, כי אם ליל שמיני אך היא יראה מפני הגנבים או מפני הצינה, או מפני שום דבר, תטבול ביום שמיני, או ביום תשיעי. כל אשה שקבעה לה וסת ג' פעמים בג' חדשים ביום אחד, מכאן ואילך אורח בזמנו בא, דם נדות אם רגילה לראות בלילה אסורה כל הלילה, אפילו לא ראתה, כי צריך לפרוש מלשמש עונה אחת קודם, או יום או לילה, ואם רגילה לראות בלילה, מליל שלשים לליל שלשים, או מליל כ"ט לליל כ"ט, אסורה כל אותה הלילה לשמש או ליגע בה בעוד שלא ראתה, ואם עברה אותה העונה ולא ראתה מותרת לשמש, בלא בדיקה, כל שעה.
<h2>דף סו:</h2>
ואם לא חפפה סמוך לטבילתה, צריכה לחוף פעם שניה. והיכא דלא אפשר לחוף ביום, כגון אם חל שני ימים טובים [אחר השבת] ואירע יום טבילתה ליל שני של י"ט, חופפת מע"ש, אע"פ שהחפיפה לפני הטבילה יום או יומים, כדי לא תתבטל מפריה ורביה ולא תטבול ביום ז' של נקיים קודם שקיעת החמה. ותסיר צואה שתחת צפרניה. וכשטובלת בליל ח', קודם טבילה, בעודה מלובשת בחלוקה, מברכת על הטבילה, והולכת במים, במי מקוה, אע"פ שאינם מים חיים, רק שיהיו מ' סאה, ולא יהיו שאובין. ואינה מדברת בין ברכה לטבילה שיחת חולין, כי אם מענין הטבילה. ומכנסת כל גופה [במים] בפעם אחת, ופושטת זרועותיה ממנה, והמים יכסוה, ותעלה מן המים זריזה מלפגוע בכלב, או בחמור, או בחזיר או בעם הארץ, אך אם פוגעת בחכם, או בסוס, או באשה, טוב לה. ומשמשת עם בעלה בקדושה, ובטהרה, ובחיבה, ובלב טוב, בלא אור הנר. ואם לא טבלה ליל שמיני, אין לה לטבול יום ח' או יום ט' משום סרך בתה פן תאמר ראיתי את אמי טובלת ביום, וגם הבת תטבול ביום ז' באיסור, אבל משום בעתותא דליליא, או פן יסגרו שערי העיר, או מפני גויים, או מפני גנבים, או מפני הצנה, מותר לטבול ביום ח', או ביום ט', ולא ביום ז' כלל, עד לאחר שקיעת החמה. והזהיר בזה אשריו, בזה ובבא.
